מאגר צילומים
כשתמצא את האדם שנועד עבורך, אתה פשוט תדע.
היכן מתגוררים כמרים בדימוס
שנאתי כל איטרציה וריאציה של הרגש היחיד הזה כל חיי. עם זאת זה אותו דבר ששמעתי מחבריי ואהובי הקרובים ביותר, בכל פעם שנשבר לי לב. כשאתה מישהו כמוני, זה היה די הרבה פעמים שגדלתי. לא ידעתי את זה אז, אבל הייתי שונה מהאחיד היחיד שלך, שרק על המזל שלו באהבה.
מבחינתי, כל רדיפה אחר אהבה הרגישה הכרחית לשלמותי כאדם, לאושר שלי, לקיומי. זה מביך אותי להסתכל אחורה על המוקד החד-פעמי (קרא: ייאוש) שהגשתי למרדף זה. וכשדחו אותי אינספור פעמים בגלל מה שעכשיו אני יכול להודות בכך שהוא גובל באובססיה וייאוש, לקחתי את זה רע. בצורה רעה מאוד. היכן שזה יספיק לרוב האנשים לשתות את הפגיעה, זה הביא אותי לתקופות אינטנסיביות של תיעוב עצמי.
הרגשתי אז שאני פשוט האדם הכי לא אהוב בעולם בכל מה שקשור לאהבה. הרגשתי שיש בי משהו לא בסדר כאדם הדוחה נשים.ראש העיר איסקו: הכל להרוויח, הכל להפסיד עמיתים ממוטרים? מה סובל מהחינוך הפיליפיני
במובן מסוים צדקתי.
זה מצחיק כשאני מסתכל אחורה עכשיו לרגע בו אובחנתי כסובל מהפרעת אישיות גבולית. באותו רגע יחיד שבו הקריאו לי את הסימפטומים שלי כמו רשימת כביסה של הדברים הנוראיים ביותר שאדם יכול להיות, הבנתי. נואש מחיבה? חשבון. מוכנים לעשות כל דבר, בשקר במיוחד, בכדי לשמור על הפחד מנטישה? חשבון. חוסר היכולת לקרוא פנים או הצהרה ניטרליים כסתם ניטרליים? חשבון. הספק עצמי משתק? אה ילד, כן.
אפילו שם ההפרעה נשמע כמו משהו שרוצח סדרתי צריך שיהיה לו. קו גבול? גבולית למה?
זה היה, שוב, הגיוני לחלוטין. לא כל כך חיפשתי אהבה כמו שהייתי חיובי, שהייתי מישהו ששווה לאהוב. אין זה פלא מדוע דבר לא הסתדר מעולם. לא הבנתי מה זה אהבה, לאהוב ולהיות נאהב, בכל מקרה.
אל תחפש אהבה, גם אתה תמצא זאת. זה עוד אחד.
עם זאת זה בדיוק מה שקרה. פגשתי ילדה בטינדר, איכשהו הצלחתי לבקש ממנה, והתאהבתי בה מיד מעל הראש. הלוואי וברגע זה, זה היה כמו באגדות, שם הגיבור מתגבר על המצוקה הגדולה ההיא, והיא מאושרת כל העת. זה לא היה. אתה פשוט לא סוגר הפרעת אישיות גבולית, או דיכאון, או חרדה. זה פשוט לא נעלם כמו קסם.
אם היה משהו שהיה איתה שונה מכל השאר, זה שקצת הצלחתי להגיד לה שיש לי בעיות נפשיות. אני אומר שהצליח כי כיני את זה על ידי מונח נוח יותר (ופחות רוצח סדרתי- y): דיכאון. הרבה מהסיבה לכך הייתה בגלל שרציתי לנסות משהו אחר לשם שינוי. הגעתי להערכה שלי לנקודה בחיי שבה פשוט קיבלתי שהדברים האלה פשוט לא מסתדרים לי, מה שמקל על הטלת הזהירות לרוח.
למרבה ההפתעה היא מעולם לא הסתערה עלי על הגילוי הזה. היא גם לא הלכה כששלטתי בעל פה בשיחה בגלל עצבנותי. (היא אף פעם לא מצליחה להזכיר לי את העובדה הזו.) אהבתי אותה אפילו יותר. אם להיות גלוי לב לחלוטין, לא ציפיתי למשהו יותר מהדייט הראשון ההוא. בפנטזיה המשפילה את עצמי זה כל מה שהגיע לי. זה הפך את כל הדייטים בעקבותיו למופלאים עוד יותר.
היא תמיד שואלת אותי מתי ידעתי שאני אוהב אותה.
זה היה כשלקחתי אותה איתי לפגישה עם הפסיכיאטר שלי, לדבר עם הפסיכיאטר שלי לבד, והיא נשארה. שום דבר, שום דבר לא דבר נפלא יותר בעיני כרגע, למעט אחד. זה היה הרגע בו הרגשתי משהו שבאמת לא חשבתי שארגיש: תקווה.
לא קל לאהוב מישהו עם הפרעת אישיות גבולית. אנחנו הרבה חרדים. אנחנו הרבה מפחידים. אנו לוקחים את ה- k שלך ללא סמיילי כסימן מוחלט שאמרנו משהו נורא והרסנו דברים באופן בלתי הפיך. אנו רואים במעט שמץ של כעס או תסכול בתור אישור לכך שכן, לא מגיע לנו לאהוב. אנחנו זועמים על פרובוקציה ולו הכי קטנה ואנחנו משקרים כשאנחנו חוששים שהאמת תגרום לך לעזוב אותנו.
רק הקלדת זה מחזירה את הפחדים הישנים, את הספקות הישנים. האם אני באמת מסתדר טוב יותר? האם אני עושה את הדבר הנכון? מדוע היא כל הזמן שואלת מה אני מקליד עכשיו? למה אני מרגיש כל כך משוגע רק שאני פתוח? האם הבטטות שהשארתי לייבוש מקולקלות עד עכשיו?
כשתמצא את האדם שנועד עבורך, אתה פשוט תדע.
זה נכון.
היא אמרה שכן כשביקשתי ממנה להתחתן איתי, ככל שההצעה גרועה להחריד. זה היה. היא עברה את מה שהייתי מכנה חתונת רובה ציד, לפני שר שעישן ללא הפסקה במשרד שמדיף ריח של עשן. רחוק מהחתונות שחלמנו עליהן חודשים חודשים.
היא אומרת כן מדי יום גם כשאני מסבך כישלונות כאלה עם כישלונות עוד יותר. כי היא אוהבת אותי.
תן לי לחזור. כשתמצא את האדם שנועד עבורך, אתה פשוט תדע. זה לא רגע נורות יחיד. זו סדרה של רגעים וזיכרונות מיום ליום שאתה פשוט מוצא את עצמך, עם שהייה זמנית מהמחשבות הבלתי פוסקות שמחלת הנפש יכולה להביא.
זה מובס על ידי הקרבות שהמצב מביא בהכרח, אבל גם רוצה לקום ולקפוץ חזרה. זה בונה על איזה ניצחונות קטנים שאפשר לתבוע כי אתה באמת אוהב את האדם שאוהב אותך.
זה תמיד מנסה להיות טוב יותר ולעשות את הדבר הנכון, לא משנה כמה מפחדים מפחידים, לא משנה כמה חרדות מתמשכות, כי אתה רוצה שהמאבקים שלך יהיו ביטוי לאהבה שאתה מרגיש, להערכתך, ולרצון שלך להחזיר אותו בצורה הטובה ביותר כמו שהאני הפגוע שלך יכול להסתדר. מדובר בללמוד לבסוף לבטוח בעצמך, לסמוך על האחר, ולסמוך שהמסע כדאי לכל המעידות ששניכם תמצאו בדרך. מדובר בללמוד שלאהבה לא אכפת מהשבירות שלך, מהכישלונות שלך, מהחסרונות שלך, כי היא קיימת מעבר לה. זה קיים מתוך בחירה ולא במקרה.
יש לילות שאני לא יכול לישון ואני מסתכל דרך החושך לראות את האדם היפה שוכב לידי. ואני חייב להיות בסופו של דבר כנה עם המחשבה הנלווית לכך שאולי לא אהבתי אותה כמו שמגיע לה, או כמו שאני רוצה.
נושאי בריאות הנפש הם אף פעם לא תירוץ של אף אחד, אבל הם באמת אחת המגבלות הגדולות ביותר שמישהו יכול לחיות איתם. תמיד יש קרב מתמיד בתוכו, שאיש אינו יכול לראות אותו, הרבה פחות מבין. במקרה שלי, מה שקורה די כל הזמן הוא שאני המום מהספקות. זה נכון במיוחד עבור אלה מאיתנו שחיים עם מצב בו דחפים וכוננים אינם מונעים על ידי מחשבה סרק בלבד, אלא על ידי משיכה פיזית חזקה ומשיכה לפעול על פי ספקות אלה, ולא תמיד על הצד הטוב ביותר.
ובכל זאת יש תקווה. זה תמיד היה קשור לתקווה. אני מקווה בעובדה שאני מבחין בשינויים הקטנים והטובים בתוכי שמעולם לא חשבתי שאני אפשרי. היכולת הטובה יותר להכיר בכישלונות ובחסרונות שלי, איפה קודם הייתי חי במצב של הכחשה עצמית. היכולת הטובה יותר לזהות מתי הפעולות שלי יכולות להשפיע על אחרים, איפה קודם הייתי מכוון רק למה שגרם לי להרגיש טוב ומה אישר אותי. או אפילו את היכולת להיות כנה לגבי הדברים הקטנים שבדרך כלל הייתי כל כך נואש להסתיר מאחורי צעיף של שקרים, כדי להגן על תחושת הביטחון הנורא שלי.
אוקיינוסים 04 גאות ושפל וכוח מים
עכשיו, אולי אתם חושבים, זה הרגע בו הכל מוביל לסוף מזהיר, ממש כמו בסרטים. אבל זה לא נכון. אני עדיין לא מצליח. אני מקרטע, עדיין. אני נופלת טרף לאותה מפלצתיות שהיא הצרה שלי, עדיין, ולפעמים בדרכים גרועות כל כך עד כדי כך שאני רוצה להכות את עצמי על הרגעים האלה.
אבל אני לא, כבר לא, כי זו הנקודה. סוף סוף למדתי שאהבה היא לעולם לא היעד שאנחנו מפנטזים עליו בצעירותנו. הכל על המסע, מחוספס, קשוח ונפול, דרך כל שניה בכל רגע של כל יום, למרות האתגרים והניסויים הרבים השונים שכל הזוגות מתמודדים איתם.
אם אתה קורא את זה, מהל, אני אוהב אותך. אני אוהב אותך בדרך השבורה שאני יודע כיום. ואאהב אותך באופן טוב יותר שהניצחון על מצבי הבריאותי הנפשי יביא יום אחד.
אף פעם לא קל למישהו כמוני להיפתח. אני כבר יכול לדמיין שאנשים שאני מכיר יוכלו לקרוא את זה כדי ליצור מחשבות מאוד מצחיקות עלי. אני מדמיין ואפילו מרגיש את עצמי מתחיל להתכווץ לאט לאט בתוך עצמי, עד שאני האדם הכי קטן בעולם. אני מתאר לעצמי שזה נחשב כזעקת תשומת לב נואשת. אני מתאר לעצמי את כל הגרוע ביותר, הכואב ביותר.
ואני עומד מול כל אלה. זו המציאות שלי. זו עדותי. זו הכנות שלי. זה הטיפול שלי, הריפוי שלי, התקווה שלי. זה המרד שלי בפחדים שלי, בספקות ובכלא שלי. זה האומץ שלי.
מכיוון שמצאתי אהבה, אהבתי, והיא בעלת ערך עבורי. זה מאתגר את התפיסות המוקדמות שלי מזה זמן רב לגבי מי אני ומי שאני יכול להיות. זה עוזר לי לטפל בדרכי החוצה מהחושך, נגד עצמי ונגד השדים שהתמודדתי איתם, ועדיין נאבק איתם. אני מאמין באהבה שלי. אני מאמין בה. ואני מאמין בי כמו שאני וכפי שאני יכול להיות.
אם אתם נאבקים עם בעיות נפשיות, קחו לב. לעולם לא יהיה קל באמת להתגבר על מה שעומד בפנינו, אך יש תקווה מכיוון שיש חיים, מעבר לכותלי בתי הכלא הפנימיים שלנו. ויש אהבה.
איך אתה יודע מתי מצאת אותו?
ובכן, כשאתה מוצא את האדם המיועד עבורך, אתה פשוט תדע. בינתיים, בבקשה, המשיך לחיות.
_
פאולו II P Aldecoa הוא מנהל שיווק בתוכן ומדיה חברתית מקזון סיטי. הוא נהנה מכתיבה, קריאה, משחקים ניידים ונדודים, ואוהב את כל מלחמת הכוכבים. הוא משתף, פשוט היכולת לכתוב על חווית האהבה הייחודית שלי דרך העדשות המוצלות שלי הייתה טיפולית ביותר.
מהי אהבה בשבילך? שלח לנו את המאמרים שלך והוצג באתר !
אין זמן טוב יותר בשנה לשלוח לנו את סיפורי האהבה שלך! #LoveLife הפוך את האותיות שלא נשלחו למסה של 800 עד 2000 מילים (אנגלית או טגלוג), מלא את הטופס המקוון שלנו כאן: http://inq.news/love-life-form
pacquiao נגד vargas קניות בתשלום לפי צפייהעל ידי פורסם ביום רביעי, 13 בפברואר, 2019
המשקל המסוכן של להיות סקסי בשבילו
טיולי אופניים ואפקט הפרפר
/Love.Life.