לשאת עם היצירה הזו כמה דקות. זה נראה כאילו אני עושה תירוצים לאותו עמית אחד שממשיך להתקשר לחולה או לאותו תלמיד שמגלה מעט מאמץ בכיתה. באוצר המילים המיידי שלנו, אנשים כאלה ייקראו עצלנים, לא ממושמעים או אדישים. אך שקול אפשרות אחרת: בבסיס הכל יכול להיות דיכאון, חרדה או דאגה דומה לבריאות הנפש שיש לטפל בה.
זה נשמע כמו שוטר, בוודאי. זה מסובך פשוט לזרוק את המילה מדוכא כשמישהו לא מצליח לבצע את המשימות שלו או נופל מציפיות פשוטות. קשה עוד יותר לדון בכך בתרבות מוכוונת הצלחה, שבה עבודה קשה והישגים חומריים הם אידיאלים שזקנים מקווים להטמיע בילדיהם. ללמוד קשה, להשיג ציונים טובים, לקבל עבודה בשכר גבוה ולהופיע כל יום.
מה אם אתה לא יכול אפילו לקום מהמיטה בבוקר? במצב דיכאוני, משימות קטנות כמו זה יכולות להיות קרב הרקולי. דיכאון אולי לא מראה תסמינים גופניים כמו שמחלות אחרות, אבל זה יכול להיות מצב מתנקש ומחליש, ולעיתים מוריד את הממושמעים ביותר מאיתנו לפרקים של איטיות ורצון.
אז איך נוכל לראות עצלנות גרידא ממצב קליני? הפסיכולוג החלוצי ג'ון מ 'גרולול מסביר: נקודת המפתח לגבי דיכאון קליני היא שאנשים לא רוצים להרגיש ככה. זה לגמרי מחוץ לשליטתם ... עצלות, לעומת זאת, היא בחירה ברורה ופשוטה.ראש העיר איסקו: הכל להרוויח, הכל להפסיד עמיתים ממוטרים? מה סובל מהחינוך הפיליפיני
כאשר אדם מתעצל, למשל, הוא פשוט יכול לבחור לדחות מטלות לניקיון הבית. אבל מי שיש לו דיכאון אפילו לא יכול לרשום את מצב ביתו (או העצמי) שלו. זה לא נכנס למשוואה, אומר גרוהול.
אנשי מקצוע רבים בתחום בריאות הנפש מהדהדים את התיחום הזה. הפסיכולוג והסופר מייקל הרד מתאר זאת כך: אדם מדוכא באמת אומר, 'אני לא בוחר להרגיש ככה. אני מאוד רוצה להיות מסוגל לקום וללכת. הלוואי ויכולתי. אבל זה קשה. זה כמו שגופי מכוסה במולסה. '
הפסיכותרפיסט טים הופמן מוסיף נקודה מכריעה: למרות העובדה שהם מרוקנים מאנרגיה, אנשים מדוכאים לעתים קרובות עדיין מאשימים את עצמם בחוסר פעילותם.
האשמה עצמית ואשמה זו מובילים לעיתים קרובות לספירלה המחמירה את חוסר הפרודוקטיביות. והמפתח להימנעות ממדרון חלקלק זה הוא הכרה בהפרעה העומדת בבסיסה, כך שניתן יהיה לתת מענה הולם.
קחו בחשבון שחוסר מוטיבציה הוא סימפטום מרכזי לדיכאון. כך גם תחושות מתמשכות של שעמום וריקנות. כאשר אלה הופכים לצפוניים כרוניים אצל חבר, קולגה או את עצמך, כדאי להיזהר מסימנים אחרים. כדאי לחפש תגובות מועילות, בין אם זה להתייעץ עם רופא, ללכת לייעוץ או לפנות לחבר להתחלה.
הבעיה היא שמחשבות הרוח שלנו מבטלות כיום את הסימפטומים הללו. בין אם בגלל חוסר מודעות לנושאי בריאות הנפש או הכחשה מכוונת של הלגיטימיות שלהם, בתי הספר, מקומות העבודה והמסגרות המשפחתיות שלנו לא בוחנים כל כך הרבה התנהגויות שאינן משיגות. הנה, זו פשוט עצלות. בדרך כלל, הם מגיבים על ידי קביעת סטנדרטים או ציפיות נוקשים יותר שמגדירים דיכאון לעוד כישלון ובושה.
לפעמים, גם אלה הנאבקים אינם מכירים בצורך להיות אדיבים יותר עם עצמם. הם חותרים לעבוד סחוטים לחלוטין, למעט רגשות האשמה שהופכים לנהג היחיד שלהם להופיע. לקיחת יום בריאות הנפש היא עדיין מושג זר עבור רבים.
מקובל שפעילות והרגלים חיוביים הם מחזקים עוצמה של בריאות נפשית. טיולים, פעילות גופנית ותחביבים בונים הם דרכים טבעיות ידועות לסייע בהפגת דיכאון וחרדה; למעשה, רבים מאלה שיש להם מאבקים רגשיים נוקטים בכוונה בפעילות זו במטרה לעזור לעצמם.
לבי היקר 23 בינואר
אך כאשר מלכתחילה חסר דלק לעשות דבר בכלל, לא יהיה בריא לכפות אותו ממישהו מבלי להתייחס לשורשי בריאות הנפש שלו. נסיבות כאלה אינן נעזרות בשיפוט וגינוי מוטעה, אלא במודעות וחמלה. זה לא בגלל שאנחנו סובלים עצלות, אלא בגלל שעם שלל המידע שכבר זמין לנו על בריאות הנפש, הגיע הזמן שנבחן את רווחתם הנפשית והרגשית של זה.
[מוגן בדוא'ל]